סיפור של הוראה שלי

במשך שנים למדתי פיתוח קול אצל מורים שונים, כולם חשובים וכולם טובים. ובכל זאת, על אף כל שנות הלמידה, מעולם לא הרגשתי בטוח מספיק בקול שלי - בצבע שלו, במנעד, ובעיקר, בהופעות - בטכניקה שלו… על מה לסמוך כשאני מבצע ב״לייב״? על האוזן המוסיקלית שלי? על האוויר שרועד מהתרגשות? על המזל?…

עם הזמן, כמורה וכזמר, גיליתי שהבעיה הזאת משותפת לעוד הרבה אנשים, ופניתי לספרות המקצועית כדי ללמוד עוד על קול והשירה.

מה שהכי הפתיע אותי, הוא שבין כל מה שידעתי (למשל - שהקול מהדהד בחזה, ומוגבר ליד האף, ושאני שולח אותו קדימה ושכל הגב שלי צריך להיות פתוח) לבין האופן שבו הדברים עובדים באמת, ברמה הפיזיולוגית - אין שום קשר. יתרה מזאת - הספרות המקצועית המודרנית עומדת הרבה פעמים בדיוק על הבעיה שבלימוד דרך דימויים - כמה ״קולות חזה״ אתם מכירים בעצם? כמה ״קולות ראש״ יש? שמתם לב שאצל מורים רבים, או אסכולות שונות של מורים, ״קולות חזה״ נשמעים קצת אחרת? למה בעצם?…

מאותה נקודה התחלתי לחפש כיצד אני יכול לקחת עקרונות מדעיים, עובדתיים, ולהטמיע אותם בטכניקה שלי, ומאוחר יותר, גם של התלמידים שלי. על אף שעשיתי דברים שנחשבו בקרב המורים שלי ״אסורים״ - השירה שלי ושל תלמידיי הלכה והשתפרה - מבחינת איכות הצליל, ומבחינת הרגשת הבריאות הקולית.

אולם, מן הסתם, היו עוד חסרים לי כלים רבים, וגם היה חסר האופן בו יוצרים ביניהם אינטגרציה. בכל הספרות המקצועית שקראתי הוזכרה תמיד ג׳ו אסטיל בביבליוגרפיה. ולאחר שהתחלתי לקחת קורסים שונים בחו״ל, הבנתי שהשלב הבא הוא קורס בשיטת אסטיל.

מהיום הראשון של הקורס הרגשתי שהיגעתי ״הביתה״. העקרונות המדעיים שכבר ידעתי הועברו שוב, בצורה ידידותית שמותאמת ל״אמנים״ ולא למדענים, והתרגילים היו פשוטים, ברורים והביאו תוצאות מדהימות. באותו קורס כל עשרים המשתתפים עשו שינוי אדיר בקול שלהם. זאת הייתה ההתחלה.